יום ראשון, 24 ביוני 2012

מנעולי האהבה

שלום.
היום נעסוק ברומנטיקה, רומנטיקה בסגנון אירי.

אם יצא לכם לחצות את גשר ה'פני (Ha'Penny Bridge), גשר פלדה קשתי להולכי רגל שהוא אחד מסמליה של דבלין כבר כמעט 200 שנה (הגשר נחנך ב-1816. בזמנו ביקשו חצי פני, סכום לא מבוטל באותם ימים, בעבור הפריווילגיה לחצות את נהר הליפי על פני הגשר ומכאן הכינוי הנפוץ לגשרון), אולי הבחנתם בעשרות מנעולים המחוברים לגשר. אולי גם תהיתם איך הגיעו לשם, מי שם אותם שם, מה הם מסמלים והאם יישארו שם לעד.


גשר הא'פני

הסיפר מאחורי המנעולים הללו הוא אולי אחד הסיפורים האנושיים העתיקים ביותר - האהבה.
וכפי שהאהבה האנושית אוניברסאלית, כך גם המנעולים שעל הגשר בדבלין אינם יחודיים לעיר הנאווה.

ברחבי אירופה נוהגים זוגות להצמיד מנעולים לגדרות, שערים וכפי שכבר הבנתם, גשרים. אין מדובר במנהג עתיק במיוחד והוא נפוץ מזה כעשר. תוכלו לקרוא עוד על מנעולי האהבה, ה-Love Padlocks בוויקיפדיה.
זוגות אוהבים מצמידים את המנעול לגשר, לעיתים חורטים את שמם על המנעול ומשליכים את המפתח לנהר הסמוך, הליפי במקרה של דבלין. הם מקווים שכפי שהמנעול והגשר יישארו שם לעד, כך אהבתם לעולם לא תיעלם.

ומי יכול להתנגד לביטוי האהבה של זוגות צעירים, גם אם הוא מעט קיטשי?
עיריית דבלין!

לפני מספר חודשים, החלה עיריית דבלין להסיר את המנעולים מהגשר ופנתה לזוגות חדשים להימנע מהשארת מנעולים על המסגרת.
הגשר, מבנה מתכת מרהיב מראשית המאה ה-19 ששוקם ב-2001, עשוי להינזק מהצמדת המנעולים הרבים, כך לדברי העירייה.

וכך, כפי שאהבות רבות דועכות בתוך זמן קצר, הוסרו מרבית המנעולים מהגשר, מלבד מספר מנעולים המספרים על אהבות צעירות שעדיין פורחות בדבלין וברחבי העולם.

 
 
מנעולים כרוכים לגשר הא'פני


עוד על המנעולים והסרתם על ידי עיריית דבלין בכתבה בזו'רנאל



וכך זה נראה באפריל 2013 (עוד ועוד מנעולים מצטברים על הגשר, גם כאשר העירייה מסירה אותם):



 מנעולים על גשר הא'פני בדבלין

 עוד מנעולים על הגשר


 מקבץ נדבות על גשר הא'פני, דבלין

יום ראשון, 17 ביוני 2012

השתמש באשליה שלך 2

ראשית, אם הגעתם לקטע הזה מתוך תקווה לקרוא על האלבום של רובים ושושנים, גאנז אן רוזס, אולי זה המקום לעבור למקום אחר. הקטע הזה עוסק באומנות, אשליות וקו התפר ביניהן - אומנות האשליה או ליתר דיוק בשתי תערוכות בנושא המוצגות בימים אלו בשני אתרים ברחבי דבלין, בירתה של אירלנד.

היכל המראות
השנה היא שנת המדע באירלנד. כחלק מהנושא לשנה זו, ישנן מגוון תערוכות והפעלות בנושא.
אחת מהם נמצאת באחת מפינות החמד הידועות פחות בדבלין, בית פארמליי (Farmleigh House) שנמצא בקצה הצפון-מערבי של פארק פיניקס (הדרך הטובה ביותר להגיע עם אוטובוס היא באמצעות קו 37 ממרכז העיר לכיוון Blanchardstown וירידה מהאוטובוס ליד שער Castleknock של הפארק. משם פארמליי נמצאת כחמש עד עשר דקות הליכה).

הביקור בבניין, המשמש למגורי אורחים רמי מעלה באירלנד (קיסר יפן ומלכת אנגליה הם רק שניים מהאח"מים שלנו במקום), מומלץ בחום וגם הגנים סביבו מדהימים. אבל על כך אולי בפעם אחרת. אה, כמובן, כמו כל דבר טוב באירלנד, המקום מתופעל על ידי ה-OPW והכניסה אינה כרוכה בתשלום.

מאז חודש מארס האחרון ועד ה-22 ביולי (2012), מה שמותיר לכם מעט פחות מחודש לבקר במקום, מוצגת במקום תערוכה הקרויה Halls of Mirrors, היכל המראות.
על יצירת והקמת התערוכה עמלו Anne Cleary ו-Denis Connolly במשך כשנתיים והיא כוללת פעלולים אופטים רבים כמוהם לא רואים בכל יום. מצלמות קולטות את המבקרים משלל זוויות, מחשבים מעבדים את הקלט בזמן אמת ומקרינים את התוצר באופן מפתיע.

כך, במקום לראות את תמונתכם משתקפת מהקיר, תראו את עצמכם כצביר נקודות, קווים שבורים כפרווה של זברה, תמונה של עצמכם בתלת מימד בחדר מסתובב ועוד שלל הפתעות שקשה לתאר במילים ומומלץ בחום לראות ולחוות.
ואף על פי שקשה להסביר במילים את החוויה, ליד כל מיצג תוכלו לקרוא הסבר ברור עם אילוסטרציות כיצד הרעיון עובד.

תוכלו גם להרכיב קסדה ומסך יציג לכם את המציאות בצורה הפוכה. הפסיכולוג שהגה את הרעיון, ערך ניסוי עם אותן הקסדות ובמשך שלושה ימים אנשים הופיעו מולו עם הרגליים למעלה והראש למטה. במוקדם או במאוחר הוא התרגל לזווית החדשה בה ראה את העולם. אולם כשהסיר את הקסדה, מעבר לצורך להתרגל שוב למציאות כפי שאנו רואים אותה, היה לו קשה לזהות אנשים שהכיר רק מבעד הקסדה.
ומי שמכיר את האופטיקה של העין האנושית, יודע שלמעשה המציאות חודרת מבעד לעדשה בצורה הפוכה ורק המוח שלנו הופך את התמונה... כך שהרעיון מאחורי הקסדה אולי לא מופרך לגמרי ודווקא היא משקפת את המציאות.

הנה מספר תמונות מהמיצג:

כותב שורות אלו ובת זוגו כמעבר חציה

תמונה נמתחת

חדר תלת מימדי המסתובב ללא הרף

קסדה המציגה את העולם באופן הפוך (ראש למטה, רגליים למעלה)


התערוכה כאמור תרוץ רק עד ה-22 ביולי. תוכלו לקרוא עליה עוד כאן בעמוד של של פארמליי או פה בעמוד המוקדש לתערוכה בקרן המדע של אירלנד.


פסק זמן למחשבה
עבור התערוכה השנייה לא תצטרכו להרחיק עד לקצה האפל של פארק פיניקס. היא נמצאת בלבה של דבלין, כשתי דקות הליכה מפארק סנט סטיפנס גרין. המוזיאון האירי לאומנות מודרנית שוכן ברויאל הוספיטל בקילמיינהם, מעט מערבה ממרכז העיר.  משכן הקבע של המוזיאון מרהיב וגם המוזיאון הנהדר הזה דורש קטע נפרד. פה אתמקד רק בתערוכה אחת המתקיימת במשכן הזמני של המוזיאון, לאור השיפוץ שעובר משכן הקבע בימים אלו.

היכל הקונצרטים הלאומי של אירלנד, ה-National Concert Hall, שוכן, כאמור לא הרחק מסטיפנס גרין. והתערוכה הזמנית של המוזיאון מציגה במבנה הדבוק להיכל הקונצרטים, ששימש בעבר כבית ספר לרפואה.
התערוכה, Time Out of Mind, החלה ב-31 במאי ותסתיים בשני בספטמבר (2012). כיאה למוזיאון מודרני, לא תמצאו בתערוכה יצירות אומנות קלאסיות, אלא מיצגים ממיטב היצירות המודרניות והפוסט-מודרניות.

בתערוכה מוצגות עבודותיהם של 27 אומנים, חלקם אירים וחלקם ממחוזות אחרים בעולמינו. עם יד על הלב, חלק מהיצירות לא שוות את המקום אותו הן תופסות על הקיר או בחלל החדר. אולם אחרות באמת מדהימות.

אהבתי למשל שני סרטונים המוקרנים על מסך אחד משני צדיו. בצד אחד ניתן לראות פסנתרן מנגן מוזיקה קודרת, בעוד בצדו האחר של המסך מופיע סרטון אנימציה המתאים למוזיקה המהדהדת בחדר. זה בהחלט מעורר מחשבות באשר לאופן בו אנו לא נותנים דעתנו לאנשים מאחורי פס הקול כאשר אנו צופים בסרט.

חדר אחר מלא פטיפונים המסתובבים ללא הרף. עליהם אשליות אופטיות, פרי יצירתו של מארסל דושאן (Marcel Duchamp), האומן הצרפתי הנודע, שנוצרו בראשית שנות החמישים. אם תעצמו עין אחת ותביטו בתקליטים החגים מלמעלה, השרטוטים הדו-מימדיים ירקדו במוחכם בתלת מימד!

ויש במקום עוד ציורים, פסלים ומיצגים אודיו-ויזואליים רבים. עוד תוכלו לקרוא על התערוכה בעמוד הזה באתר המוזיאון.

ואם כבר הגעתם לבקר בתערוכה, אולי תקפצו לצפות בסרט "1395 ימים ללא אדום" של האומן האלבני אנרי סלה (Anri Sala - 1395 Days Without Red). מדובר בסרט באורך 43 דקות המתנגן בכל שעה עגולה (הצגה אחרונה ב-16:00, למעט ימי חמישי בהם ישנן עוד שתי הצגות עד שש).
הסרטון עוקב אחר שחקנית ספרדיה בשם מאריבל ורדו בעוד היא עושה דרכה בסרייבו.
עוד על הסרטון בדף הזה בגארדיאן.


הכניסה למשכן הזמני של המוזיאון לאומנות מודרנית


התקליטים של מארסל דושאן

אז כאמור, אם אתם בדבלין ובמקרה חובבי אשליות אופטיות או אומנות, שתי התערוכות האלו בשבילכם.
הכניסה כאמור בחינם, אך כל התערוכות שלעיל מוגבלות בזמן ותעלמנה עד סתיו 2012.
אלעד

יום שישי, 8 ביוני 2012

הספירה לקראת יום בלום

דבלין היא עיר הסופרים והספרים. עלילתם של סיפורים רבים מתרחשת בעיר, אך נדמה שאין סיפור אשר יותר מזוהה עם בירתה של אירלנד מאשר יוליסס פרי עטו של ג'יימס ג'וייס.
על אף שאת רוב חייו העביר בגלות והסיפור נכתב כאשר ג'וייס התגורר בטרייסט שבאיטליה, עלילת הסיפור מתרחשת כולה בדבלין במשך יום אחד, ה-16 ביוני 1904, הוא בלומסדיי, Bloomsday, על שם גיבור הסיפור, היהודי ליאופולד בלום.

זה אינו בלוג ספרותי ולא תקראו כאן תיאור ארוך של הספר ואף לא תקציר על עלילותיו של בלום בדבלין.
אך כן אפרט מעט מה אפשר לעשות בדבלין בעקבות סיפורו של ג'יימס ג'וייס.

ברחבי העיר תלויים שלטים המוצבים על בניינים בנקודות שונות בהן עבר בלום. השלטים מלווים במספר שורות מתוך יוליסס אשר עוסקות במקום.
ניתן לצפות במיקומן של לוחויות מהסוג הזה בדבלין באתר הזה, המספק גם מפה מפורטת.
לוחית מעניינת ניצבת בשכונת הארולדס קרוס (Harold's Cross). בדבלין לוחיות רבות המציינות את לידתם של אישים מפורסמים, אוסקר וויילד, ג'ורג' ברנרד שו ואחרים. אך למיטב ידיעתי, הלוחית בהארולדס קרוס היא היחידה המציינת את מקום לידתה של דמות פיקטיבית, היהודי ליאופולד בלום במאי 1866, באזור שהיה גדוש ביהודים במאה ה-19 ונמצא כיום לא הרחק מהמוזיאון היהודי של דבלין (ועל כך בפעם אחרת).
אגב, מקום לידתו של בלום (שכאמור נולד בראשו של ג'וייס) הוא לא הבניין הזה, אלא בניין סמוך, שכן הבית המקורי אליו התייחס ג'וייס ברומן שעלילתו בשנת 1904 חרב מאז וגם מספרי הבתים שונו.

מקום אחר בו ניתן לבקר, מעט דרומית לדבלין הוא מגדל המרטלו בסנדיקוב (Sandycove), שם נפתחת עלילת הספר. ג'וייס התגורר במקום במשך תקופה, לפני כתיבת הספר. כיום ישנו במגדל, המכונה מגדל ג'יימס ג'וייס, מוזיאון לכבודו של האיש שהפך את המגדל לכה מפורסם.
ואם כבר טרחתם להגיע עד סנדיקוב, תוכלו להגשים את הפנטזיה הרטובה ולשחות בים האירי, בחוף הפורטי פוט (Forty Foot) למרגלות המגדל, שם גם שוחות הדמויות של ג'וייס. אני שחיתי במקום במים הצוננים של נובמבר האחרון, אך על כך אולי בפעם אחרת.

כאמור, אפשר להתהלך בדבלין בעקבות ג'וייס וסופרים אחרים בכל יום מן הימים, אך ה-16 ביוני, בלומסדיי, הוא חוויה בפני עצמה. ניתן לראות אנשים מתהלכים בתלבושות בסגנון היאה לתחילת המאה ה-20, מקריאים מספרו של ג'וייס וחיים את הדמויות מהספר.
השנה, 2012, ביום ראשון ה-10 יחלו הפעילויות, מסיור אופניים (במחיר די גבוה של 35 אירו) וכלה בהקראת שירה, סיפורים וסיורים רגליים.
על הפעילויות ניתן לקרוא כאן באתר של מרכז ג'יימס ג'וייס.

אם אתם מעוניינים בעוד מידע על טיולים בעקבות ג'יימס ג'וייס, תוכלו למצוא עוד מידע בעמוד הזה.

וכן בדף על יוליסס בוויקיפדיה

בלומסדיי ברחוב גרפטון

בלומסדיי בסטיפנס גרין

ג'יימס ג'וייס בשלג ליד רחוב אוקונל

ג'יימס ג'וייס בסטיפנס גרין

אדון יושב ליד מגדל ג'וייס